« C’est chez moi »

Enrico Macias se produira avec l’Orchestre andalou d’Ashdod et s’inquiète de l’antisémitisme

ATTENTION : ce texte en Français est une traduction automatique par google trad de l’article original en hebreu
Vous pouvez retrouver l’article original ici https://www.ynet.co.il/yedioth/article/yokra14795890

Il y a plusieurs performances qu’Enrico Macias (87 ans) n’oubliera jamais, notamment ses performances devant les soldats pendant la guerre du Kippour. « Je suis allé avec mon impresario Shmulik Zemach z »l aux hôpitaux où les blessés étaient hospitalisés et j’ai chanté pour eux », dit-il. « J’ai eu des larmes en les voyant s’exciter. Je chantais aussi pour les soldats sur le champ de bataille avant qu’ils ne partent combattre. Il était important pour moi de les encourager et de les renforcer.
Ma première prestation en Israël a eu lieu le jour de l’Indépendance 1967 au stade Ramat Gan. J’ai joué aux côtés de Nana Mouskouri, Cliff Richard and the Shadows et de nombreux artistes israéliens.
Je suis encore touché aujourd’hui lorsque je me souviens avoir chanté devant le président égyptien Anouar el-Sadate près des pyramides lors de la signature du traité de paix avec Israël.
Pour moi, Israël est tout. Elle est ma vie, ma maison et ma vraie famille. Je viendrai ici autant que possible, et je serai heureux de chanter toutes mes plus grandes chansons de toutes ces années à mes fans. »

Ce dimanche 14 juin, au Mishkan d’Ashdod, Macias se produira dans le cadre du festival Meridiano Ashdod, aux côtés de l’Orchestre andalou israélien d’Ashdod, dirigé et arrangé par Omer Avital.
« Je connais Omer Avital depuis de nombreuses années et c’est un vrai maestro, très talentueux, et je voulais travailler avec lui et l’Orchestre Andalou d’Ashdod. Le père de ma femme, le cheikh Raymond de Constantine, avait un orchestre andalou, où je jouais et où j’ai aussi rencontré ma défunte épouse Suzie, donc la musique andalouse a toujours été mon âme. »

Macias a tenté de se rendre en Israël pendant les guerres récentes, alors que d’autres avaient peur de venir ici.
« Depuis le 7 octobre, je me sens très triste », dit-il, « mais je suis artiste, musicien, pas politicien et je ne veux pas entrer en politique. Je laisse cela aux politiciens, mais quand des gens nuisent à Israël, ils me blessent aussi. Je serai toujours à tes côtés. »

Que pensez-vous de l’antisémitisme et de l’attitude du monde envers Israël ? « L’antisémitisme ne fait que croître, malheureusement, et cela me rend très triste. Je pense à immigrer en Israël depuis des années, mais ce n’est pas facile pour moi de laisser mes enfants et petits-enfants à Paris. Quoi qu’il en soit, mon cœur et mon âme sont avec toi, et si quelqu’un te fait du mal, mon cœur pleure. »

Combien de temps allez-vous continuer à jouer ? « Tant que Dieu me donnera force et âme, j’adorerai chanter pour mes fans. »

ש כמה הופעות שאנריקו מסיאס (87) לא ישכח לעולם, ביניהן ההופעות בפני החיילים במלחמת יום הכיפורים. « הלכתי עם האמרגן שלי שמוליק צמח ז »ל לבתי החולים שבהם אושפזו הפצועים ושרתי להם », הוא מספר. « היו לי דמעות כשראיתי אותם מתרגשים. שרתי גם לחיילים בשדה הקרב לפני שיצאו להילחם. היה חשוב לי לעודד אותם ולחזק אותם. ההופעה הראשונה שלי בארץ הייתה ביום העצמאות 1967 באיצטדיון רמת גן. הופעתי לצד ננה מושקורי, קליף ריצ’רד והצלליות והמון אמנים ישראלים. אני מתרגש עד היום כשאני נזכר ששרתי בפני נשיא מצרים אנואר סאדאת ליד הפירמידות כשהסכם השלום עם ישראל נחתם. ישראל עבורי היא הכל. היא החיים שלי, הבית שלי והמשפחה האמיתית שלי. אני אגיע לכאן ככל שאוכל, ואשמח לשיר למעריצים שלי את כל השירים הכי גדולים שלי מכל השנים ».

ביום ראשון הקרוב, 14 ביוני, במשכן באשדוד, יופיע מסיאס במסגרת פסטיבל מרידיאנו אשדוד, יחד עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, בניצוחו ובעיבודו של עומר אביטל. « אני מכיר את עומר אביטל כבר שנים רבות והוא מאסטרו אמיתי, מוכשר מאוד, ורציתי לעבוד איתו ועם התזמורת האנדלוסית של אשדוד. לאבא של אשתי, שייח’ רמו מקונסטנטין, הייתה תזמורת אנדלוסית, שם ניגנתי ושם גם פגשתי את אשתי המנוחה סוזי, אז מוזיקה אנדלוסית הייתה תמיד הנשמה שלי ».

מסיאס השתדל לבקר בישראל גם במלחמות האחרונות, כשאחרים חששו להגיע לכאן. « מאז 7 באוקטובר אני מרגיש עצוב מאוד », הוא אומר, « אבל אני אמן, מוזיקאי, לא פוליטיקאי ולא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אני משאיר את זה לפוליטיקאים, אבל כשאנשים פוגעים בישראל, הם פוגעים גם בי. אני תמיד אעמוד לצידכם ».

מה אתה חושב על האנטישמיות והיחס בעולם לישראל? « האנטישמיות רק הולכת וגדלה לצערי, וזה מעציב אותי מאוד. אני חושב כבר שנים על עלייה לארץ, אבל לא קל עבורי לעזוב את הילדים והנכדים שלי בפריז. בכל מקרה, הלב והנשמה שלי נמצאים איתכם, ואם מישהו פוגע בכם, הלב שלי בוכה ».

עד מתי תמשיך להופיע? « כל עוד אלוהים ייתן לי כוח ונשמה, אשמח לשיר עבור המעריצים שלי ».

Article paru sur le site ynet.co